המדינה חייבת להישאר מחוץ לכלכלת השוק
רבים היו המומים לשמוע על הצעת החוק שתאפשר לשר הכלכלה לקבוע מחיר מקסימום לסחורות מסוימות. נראה שהממשלה החליטה לשוב למדיניות הכלכלית המוכחת כבלתי יעילה של המאה הקודמת, כאשר התערבות בשוק והתנגדות לכוחות של היצע וביקוש נחשבו לחובה פוליטית של המדינה.
בשנות השישים, השבעים והשמונים שררה מדיניות של הגנתיות וחברות ממשלתיות, אך ברגע שהמדינה החלה במשא ומתן ללקראת הצטרפות לאיחוד האירופי בשנות התשעים, כל הפרקטיקות המגבילות הללו בוטלו בהדרגה.
סחר חופשי הפך לנורמה מוסכמת, ההגנה והסבסוד של תעשיות מקומיות הופסקו, וכולם יישרו קו עם כלכלת השוק החופשית.
היו מחאות לתקופה מסוימת, אך לא ניתן היה עוד לחזור לאחור.
המאמר מסביר את העמדה של העיתון כנגד התערבות ממשלתית בשוק החופשי, מתוך הנחה שכלכלת שוק חופשית היא הדרך היעילה ביותר לניהול כלכלה מודרנית. זוהי התפיסה הכלכלית השלטת במדינות המערב מאז שנות התשעים של המאה הקודמת.
עד לפני יום רביעי האחרון, כאשר מועצת השרים אישרה את הצעת החוק שתיתן לשר הכלכלה את הסמכות לקבוע מחיר מקסימלי למוצרים רחבי צריכה בנקודות מכירה ספציפיות. השר, ג’ורג’ פפנסטסיו, הביא כדוגמה בקבוקי מים הנמכרים בשדות התעופה ובנמלים וטען כי המחיר חייב להיות מוסדר לגבי מוצרים כמו מים, אך כי המחירים בנקודות המכירה הספציפיות הללו “אינם מוצדקים”.
האם הוא לא שם לב שכמעט הכל נמכר במחירים יקרים בחנויות שדות התעופה? ושאין שדה תעופה בעולם שבו מים מינרלים לא יקרים יחסית?
האם פפנסטסיו אינו מכיר את הכלל הבסיסי בכלכלה… עסקים משלמים שכירות גבוהה מאוד לחנויות בשדות תעופה ובנמלים, כי הם יכולים לגבות מחירים גבוהים. אם יוטלו תקרות על המחירים, הביקוש לחנויות הללו יירד, וכך גם השכירות שאנשים יהיו מוכנים לשלם.
מחירים מקסימליים גורמים למחסור, שבסופו של דבר מוביל למחירים גבוהים יותר, לא נמוכים יותר.
אולי כדאי לממשלה להיזכר בניסיון של ממשלת כריסטופיאס להטיל תקרת מחיר על דלק, שנגנז לאחר שלושה ימים בלבד, מפני שתחנות הדלק נסגרו.
זה היה ניסיון שגוי לרצות את הציבור שהתלונן על מחירי הדלק הגבוהים.
ובאופן מצחיק, איש לא מחה על המחיר הגבוה של בקבוקי המים בשדות התעופה ובנמלים, כי רוב האנשים מקבלים שזו הדרך שבה השוק פועל. הם אפילו לא חייבים לקנות מים מהחנויות אם הם חשים שהמחירים מופרזים, כיוון שיש מים שתייה חינם זמינים מהברזים בשדה התעופה.
הנקודה המרכזית של הכותב היא שאין כל הצדקה להתערבות ממשלתית בקביעת מחירים מקסימליים בכלכלה השוק החופשית.
להלן סיכום הטיעונים המרכזיים:
1. למדינה יש כלכלת שוק חופשית, והממשלה צריכה להישאר מחוץ לה בכל עת. התערבות ממשלתית לא תתקן דבר, אלא רק תחמיר את המצב.
2. ניסיונות קודמים של ממשלות להתערב במחירי מוצרים בסיסיים כמו דלק נכשלו לחלוטין ונאלצו להיגנז במהרה.
3. הציבור מבין שמחירים גבוהים במקומות ספציפיים כמו שדות תעופה הם דבר צפוי, ואין צורך להגן עליו מפניהם.
4. אם הצעת החוק היא רק תרגיל תקשורתי כדי לרצות אזרחים המוחים על יוקר המחיה, ללא כוונה אמיתית ליישם אותה – אז היא מיותרת ומזיקה.
