האם נורמליזציה בין יוון וטורקיה תוביל להזנחת סוגיית קפריסין?
יוון מצאה את עצמה לעתים קרובות במצב קשה כפרקליטה של קפריסין, במיוחד מאז עידן הארכיבישוף מקאריוס. הסכסוך ארוך השנים עם טורקיה על קפריסין פגע באופן עקבי ביחסי יוון-טורקיה. הפגישה האחרונה באתונה בין ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס לנשיא טורקיה טאיפ ארדואן, שהסתיימה בהכרזה על “ידידות ושכנות טובה” ו”ים רגוע”, עוררה ציפיות בקפריסין כי היא עשויה להוביל לחידוש השיחות בנושא קפריסין.
בעקבות פגישה זו הביע נשיא קפריסין, ניקוס כריסטודולידס, אופטימיות כי שיפור יחסי יוון-טורקיה יועיל לעניינה של קפריסין. הוא התייחס לעמדתה הידועה של אתונה כי ללא פתרון סוגיית קפריסין לא תתאפשר נורמליזציה מלאה עם תורכיה. נראה כי תחושה זו שימשה תזכורת עדינה לכך שקפריסין לא תקבל את נרמול היחסים המלא של יוון עם טורקיה אם סוגיית קפריסין תישאר בלתי פתורה.
בקפריסין הושמעו חששות כי הנושא יידחק לשוליים בעקבות שיפור היחסים בין יוון לטורקיה. בעל טור בעיתון Phileleftheros רמז על “התפתחות טרגית” אפשרית אם קפריסין “תישכח על המדף”, ורמז כי יוון עלולה לנטוש את קפריסין לטובת השפעתה של טורקיה.
חרדה זו רווחת בניקוסיה, שם מאמינים כי יוון אינה יכולה באמת לתקן את יחסיה עם טורקיה כל עוד הבעיה הקפריסאית נמשכת. ואכן, מאז תחילת שנות החמישים מהווה סוגיה זו מכשול ליחסים נורמליים בין שני העמים. לפני המערכה באוקה היו בין שתי המדינות יחסים ידידותיים, שהתאפיינו בברית הבלקן עם יוגוסלביה ב-1953, שהפכה להסכם צבאי ב-1954 כתגובה לאיום הקומוניסטי שנתפס. עם זאת, ההסכם התפרק כאשר הסכסוך על קפריסין ואנוסיס החל בשנת 1955.
לאונטיוס אירודיאקונו, חוקר בנושא קפריסין ומחבר הספר “מנהיגות קטלנית (1948-2021) מקאריוס וממשיכיו”, כתב בהרחבה על האופן שבו ההנהגה בקפריסין לחצה היסטורית על יוון לתעדף את העניין הקפריסאי מעל הכל.
נקודת מבט זו משותפת לאלכסיס ארקלידס, אקדמאי לשעבר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת פנטיון ביוון ומחברם של מספר ספרים על יחסים בינלאומיים, כולל אלה הנוגעים לסוגיית קפריסין וליחסי יוון-טורקיה. הוא מצטט את קונסטנטינוס מיצוטאקיס, ראש ממשלת יוון לשעבר ואביו של המנהיג הנוכחי, שהצהיר בבוטות כי “הנמק של בעיית קפריסין” חייב להיפתר כדי שיוון תתקן את יחסיה עם טורקיה.
אירודיאקונו מסביר את ההקשר ההיסטורי, ומציין כי מרגע שהדרישה לאנוסיס עלתה על פני השטח בשנת 1950, המנהיגים הפוליטיים של יוון לא ששו לקחת את סוגיית קפריסין לעצרת הכללית של האו”ם, כפי שרצה הארכיבישוף מקאריוס, בשל חוסר נכונותם להתעמת עם בעלת ברית מסורתית כמו בריטניה. למרות הכלכלה השברירית של יוון לאחר המלחמה וחוסר היציבות הפוליטית, מקאריוס הפעיל לחץ ניכר על ממשלת יוון, תוך שהוא ממנף את דעת הקהל ואת ההשפעה התקשורתית כדי לאתגר את החלטות המנהיגים היוונים בנוגע לקפריסין.
לדוגמה, כאשר ראש הממשלה אלכסנדרוס פאפאגוס סירב לתמוך בבקשת קפריסין להגדרה עצמית באו”ם בשנת 1953, איים מקאריוס לבקש תמיכה ממדינה אחרת, צעד שהיה מעורר זעם ציבורי נגד ממשלו של פאפאגוס. זוהי רק דוגמא לתמיכה החזקה בעניין הקפריסאי בקרב האוכלוסייה היוונית.
באופן דומה, ראש ממשלה יווני אחר, סופוקלס וניזלוס, שסירב גם הוא בתחילה להציג את סוגיית קפריסין באו”ם, סיפר מאוחר יותר כיצד מקאריוס איים להסגיר אותו בפני העם היווני, מעשה שאירודיאקונו מגדיר כסחיטה ברורה. סוגיית קפריסין, על פי עורך קתימריני אלכסיס פפצ’לס, היא נושא רגיש עבור היוונים, המסוגל לעורר תגובות חריפות ולהכשיל שיקולים אחרים.
אירודיאקונו גם מדגיש את האתגר העומד בפני כל ממשלה יוונית בניסיון לטפח יחסים טובים יותר עם טורקיה בזמן שקפריסין נותרת כבושה, בהתחשב בעמדת הציבור היווני בנושאים לאומיים וחוסר הפעולה האחראית של האופוזיציה בנושאים אלה.
בנוגע לעתיד יחסי יוון-טורקיה, ארקלידס נזכר בדיונים שנערכו במהלך כהונתו של ראש הממשלה קוסטאס קרמנליס בעקבות משאל העם על תוכנית אנאן. נשקלה האפשרות לנתק את סוגיית קפריסין מיחסי יוון עם אנקרה, בנימוק שיוון לא צריכה להישאר שבויה בבעיה קפריסאית בלתי פתירה ועליה לשאוף לשפר את היחסים עם טורקיה בכל מקרה. אף על פי כן, רעיון זה נתקל במגבלות, כאשר ארקלידס הציע כי בעוד שיפור מסוים ביחסים אפשרי, יהיה מדויק יותר לתאר אותו כ”דטאנט” ולא כהתקרבות מלאה, כאשר היחסים יכולים להתקדם רק במידה מסוימת. הפסקה זמנית באזור הים האגאי, יחד עם יוזמות הנוגעות לאסכולה התיאולוגית של האלקיס ולפטריארכיה בקונסטנטינופול, עשויות להקל על המשך הקשרים הכלכליים, לטובת שני הצדדים, על פי הצהרה שפורסמה לאחרונה. עם זאת, הומלץ להיזהר מעיסוק בסקטור האנרגיה בשל מורכבותו.
אירודיאקונו אמר כי חיזוי מסלולם של יחסים אלה הוא מאתגר, וציין את חוסר היכולת לחזות את מעשיו של ארדואן.
השפעתה של סוגיית קפריסין עשויה להצטמצם אם היא תטופל רק בתגובה לפרובוקציות ספציפיות, מה שעשוי להוביל לסטטוס רגוע יותר.
ארקלידס הציע לאמץ גישה פרגמטית, מתוך הכרה בכך שבעוד פתרון מלא לבעיית קפריסין נראה בלתי ניתן להשגה, יש לעשות מאמצים להתקדם ולשפר את היחסים ככל האפשר, למרות נוכחותה המתמדת של הסוגיה.