קפריסין שוקלת להעלות את גיל הפרישה והפסקת ריבוי פנסיות לפקידים ממשלתיים
קפריסין דנה ברפורמת הפנסיה, כאשר הדיונים מתמקדים במודרניזציה של המערכת וטיפול בבעיות קיימות.
ריבוי פנסיות לפקידי ממשלה התגלו כנקודת מחלוקת מרכזית.
בעוד פנסיות מרובות לפקידי ממשל הן נושא חם, מומחים מעריכים כי הוא מייצג פחות מ -10% מהעומס על המערכת. באירופה אין גישה אחידה בנושא, כאשר כל מדינה חברה מנהלת את הפנסיה באופן שונה.
מערכות ביטוח לאומי לשכירים ולעצמאים קיימות באירופה מאז 1971, ונשלטות על ידי תקנת EEC 1408/71.
עם זאת, פסיקות בתי המשפט ושינויי חקיקה לאומיים יצרו נוף מורכב, במיוחד עבור פנסיות של פקידים שמילאו תפקידים מרובים.
תקנות האיחוד האירופי מדגישות את חשיבות מערכות הביטחון הסוציאלי הלאומיות תוך הבטחת יחס שווה לאזרחים.
מאמצי המודרניזציה מחייבים איזון בין זכויות אלה לבין קריאות ליעילות ולשקיפות.
שינויים מוצעים לפקידי ממשלה
- משרד האוצר מציע להעלות את גיל הפרישה לפקידי ממשלה וחברי כנסת מ-60 ל-65, תוך התאמתו לכלל האוכלוסייה.
- הצעה שנייה מתמקדת בפקידי ממשל, ומציעה תשלום חד-פעמי גבוה יותר עם פרישתם בתמורה לביטול הפנסיה שלהם. שיטת החישוב של הסכום החד פעמי משתנה לפי תפקיד, עם תשלומים גבוהים יותר לבכירים.
המלצות ארגון העבודה הבינלאומי
ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) למד את מערכת הפנסיה הקפריסאית. המלצותיו הראשוניות מדגישות את הצורך במערכת מאוזנת ובת קיימא הנותנת מענה ל:
- שיעורי ילודה נמוכים ואוכלוסייה מזדקנת
- קצבאות מתחת לקו העוני
- התאמות אקטואריות לפרישה מוקדמת
- הרחבת אפשרויות הפנסיה התעסוקתית
- הפסקת הלוואות ללא ריבית לממשלה מקרן הביטוח הלאומי.
השוואת ביצועים גלובלית
חברת הייעוץ מרסר ניתחה 47 מערכות פנסיה גלובליות, כאשר המודלים האירופיים הציגו את הביצועים הטובים ביותר. איסלנד, הולנד ודנמרק מובילות את מדד Mercer CFA Institute בשל תוכניות התרומות המוגדרות הגדולות והממומנות היטב שלהן והשתתפות חובה.
לקחים שנלמדו מליז טרוס
דוגמה בולטת לנושא הפנסיה היא זו של ראש ממשלת בריטניה ליז טרוס בשנת 2022, שכיהנה במשך 44 ימים, וקבעה את שיא הכהונה הקצרה ביותר כראש ממשלה בבריטניה. היא הייתה זכאית לפנסיה שנתית של 133,000 אירו, מה שעורר התנגדות הן מצד הציבור והן מצד האיגודים המקצועיים, שטענו נגד הפנסיה והפצירו בטרוס שלא לתבוע אותה.
אף על פי כן, ראשי ממשלת בריטניה לשעבר יכלו לתבוע את קצבת עלות החובה הציבורית (PDCA). ג’ון מייג’ור, טוני בלייר, גורדון בראון, דייוויד קמרון ותרזה מיי- תבעו כולם לפחות חלק מהקצבה הזו.
ראוי לציין כי אם ראש ממשלה לשעבר חוזר לתפקיד מיניסטריאלי בתוך שלושה שבועות (או שישה שבועות לאחר פיזור הפרלמנט לבחירות), הוא אינו זכאי לקצבה זו.
בעלי שלושת התפקידים הגדולים כביכול, כלומר ראש הממשלה, יושב ראש בית הנבחרים והלורד צ’נסלור, אינם מקבלים עוד פנסיה של מחצית משכורתם האחרונה עם עזיבתם את התפקיד, ללא קשר למשך שירותם. במקום זאת, הם נכללים כעת בתוכנית הפנסיה המיניסטריאלית, תוכנית הטבות מוגדרת תורמת תחת קרן הפנסיה הפרלמנטרית.
אם הם רוצים לקבל עבודה חדשה במהלך השנתיים הראשונות לאחר סיום תפקידם, עליהם להתייעץ עם הוועדה המייעצת למינויים עסקיים לגבי הצעות עבודה כלשהן. הוועדה בוחנת האם התפקיד יכול להיתפס כ”פרס” על החלטות טובות שאולי קיבלו בזמן שהיו בשלטון.
