כמתאם הלאומי של קפריסין בסקר החברתי האירופי (ESS) לשנת 2020 (סבב 10), לד”ר פסלטיס יש הבנה מעמיקה של המורכבות מאחורי הנתונים. ה-ESS, המוערך כתקן הזהב בסקרים למדעי החברה, כולל פרק המוקדש לתפיסה הציבורית של מהגרים, החושף דפוסים מורכבים של שנאת זרים.

ד”ר פסלטיס מזהה שלוש השפעות קריטיות להבנת קסנופוביה:

1. ההשפעה ההתפתחותית 2. השפעת הקבוצה 3. השפעת התקופה, המושפעות מהצהרות של דמויות ציבוריות.
   בעוד ששתי הראשונות תרמו לירידה ברגשות הקסנופוביים לאורך השנים, השפעת התקופה יכולה להשתנות, ולפעמים מחריפה בגלל רטוריקה פוליטית. עקב התנהלות הממשלה הקודמת, זה בדיוק מה שקרה והנתונים הראו עליה, טוען ד”ר פסלטיס חאריס.

למרות הנתונים האחרונים של ה-ESS, שמצביעים על עלייה מדאיגה בשנאת הזרים בקפריסין, התפקידים הממתנים של ההשפעות ההתפתחותיות והקבוצתיות לא דווחו באופן נרחב. לפי ה-ESS, צעירים בגילאי 15 עד 35 רואים הגירה בצורה חיובית יותר מדורות מבוגרים יותר. גורמים כמו השכלה ומגורים באזורים עירוניים ממלאים גם הם תפקיד בעיצוב עמדות.

החשיפה לתרבויות שונות סייעה לפרק סטריאוטיפים

הדור שנולד משנת 1990 ואילך, הושפע ישירות מתכניות האיחוד האירופי לסובלנות ורב-גוניות. אלו אנשים שמרביתם חוו חוויות אישיות עם קפריסאים טורקים ולאומים אחרים. החשיפה לתרבויות שונות סייעה לפרק סטריאוטיפים.
אנשים המתגוררים בערים ואנשים בעלי רמות השכלה גבוהות יותר נוטים לקבל את הזר באופן מכיל יותר. ככל הנראה בשל חוויותיהם בחו”ל או אינטראקציות עם קבוצות מגוונות.

ד”ר פסלטיס ועמיתיו משתמשים בנתוני ה-ESS כדי לגבש המלצות מדיניות שמטרתן לצמצם שנאת זרים וגזענות, ולדגול ביישום מחדש של תוכנית האינטגרציה הלאומית.

כדי לקבל פרספקטיבה עממית על שנאת זרים בקפריסין, מספר מהגרים שיתפו את חוויותיהם: נאדיה סליבה, מנהלת שיווק לבנונית ממוצא פלסטיני, לא נתקלה בתופעה, והיא מייחסת זאת למראה הים תיכוני שלה ולשליטה שלה ביוונית. היא גם מאמינה שהמדיה החברתית מילאה תפקיד בנרמול לאומים שונים.
עם זאת, נאדיה מציינת עלייה מדאיגה בהערות קסנופוביות נגד רוסים מאז תחילת הסכסוך באוקראינה.
איליה חאזוב, האיש החזק ביותר בקפריסין ממוצא רוסי, מאשר ירידה בלעג גלוי, אך מציין שילדים לפעמים משקפים את הקסנופוביה האגבית של הוריהם.

לעומת זאת, דיפיקה רג’פקסה, עובדת בית מסרי לנקה בניקוסיה, מבדילה בין גזענות לשנאת זרים, ומרגישה שהאחרונה פחות נפוצה מכיוון שעובדים זרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחברה הקפריסאית.

טורגאי איפקצ’יוגלו, צעיר קפריסאי טורקי, תופס יותר קהילתיות משנאת זרים, וללא תחושת פחד בין הקהילות העיקריות באי.

טוני מרשנד, תושב בריטי בפאיה, מציע זווית מחשבה שונה בתכלית: ייתכן שדווקא הגולים הם אלה שמגלים נטיות קסנופוביות, מתקבצים יחד ונמנעים מאינטראקציה עם התרבות המקומית.

חקירה זו חושפת את המציאות הרב-שכבתית של שנאת הזרים בקפריסין, סוגיה מורכבת שאי אפשר לסכם בכותרות סנסציוניות בלבד.