תוכנית ה’אזרחות הקפריסאית באמצעות השקעות’, הידועה בכינויה “תוכנית דרכוני הזהב”, זכתה לתשומת לב בינלאומית בעקבות חקירה סמויה של אל-ג’זירה ב-2020, אשר חשפה שחיתות נרחבת, מה שהוביל בסופו של דבר לביטולה.
בספרו Passport Island: The market for EU citizenship in Cyprus, שפורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת מנצ’סטר בסוף 2023, תיאודורוס ראקופולוס, פרופסור במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אוסלו, מציע ניתוח מעמיק של אזרחות באמצעות תוכניות השקעה, כאשר קפריסין היא מקרה המבחן שלו.
בראיון ל-in-cyprus ו-philenews, ראקופולוס דן באתגרים, בתובנות ובממצאים הייחודיים של מחקריו, ומציין את ההשפעה החברתית, הפוליטית והתרבותית של התוכנית.
מה משך אותך מלכתחילה לחקור את תוכנית האזרחות הקפריסאית באמצעות השקעה? סקרנות אינטלקטואלית ופוליטית לגבי תופעה מרתקת שמקיפה מגוון נושאים (משייכות, לסחורה, לאומיות, טבעו של הקפיטליזם העכשווי, אי-שוויון גלובלי ואוף-שורינג) שמסקרנים באופן שאי אפשר לעמוד בפניו.
בספרך אתה דן במסחור האזרחות. כיצד תוכנית זו שינתה את המשמעות של אזרחות קפריסאית? צריך לקרוא את הספר כדי לגלות, שכן מדובר בתהליך רב ניואנסים, שאולי לא קל לנסח בכמה מילים. אבל אני יכול לומר שהאזרחות הקפריסאית תמיד הייתה פוסט-אתנית: להיות קפריסאי זה להשתייך ולהתייחס לאי, ללא קשר לרקע.
עם זאת, יש להניח כי הזדהות אתנית בקרב מנהיגים מסוימים בקפריסין היוונית ואנשי מקצוע מובילים רומסת את הנאמנות האזרחית למדינה. כלומר, הם לא הרגישו שהם “מוכרים את המולדת”, כפי שאמרו לי רבים, בהתחשב בכך שבעיניהם המולדת היא עדיין פטריוטיות אידיאלית ליוון.
זהו קונפליקט בין לאומיות אתנית ללאומיות אזרחית: אנשים מודאגים מהראשונה, אך חשים אכזבה לגבי האחרונה.
קבלת גישה למידע על תוכנית זו יכולה להיות מאתגרת. איך ניווטת את תהליך המחקר עבור Passport Island? אני אסיר-תודה לאנשים ששיתפו אותי בסיפורים שלהם. אלה היו בעיקר אנשי המקצוע שעבדו בתוכנית ואיתה, “יוצריה”, כפי שאני מכנה אותם בספר: עורכי דין, רואי חשבון, מתווכים וכו’.
שוחחתי גם עם חלק מהלקוחות או האנשים שהתעניינו ב’רכישת’ הדרכון. רוב היוצרים נפתחו אליי ולעיתים גם שיתפו מידע רגיש.
עניין אותי גם הרקע שלהם: מאיפה הם באו, מה ואיפה הם למדו, מה דעתם האישית על התוכנית אבל גם על פוליטיקה, כלכלה והחיים בכלל.
זה מה שאנתרופולוגים עושים: אנו מתעניינים באנתרופוי (בני אדם). ואנשים בדרך כלל מעריכים את זה.
בעבודתך אתה משתמש במושג ‘אוטופיה’. כיצד אתה משתמש במושג בניתוח שלך את המצב? ליתר דיוק, אני אומר “EUtopia”, שהוא שילוב בין האיחוד האירופי לאוטופיה. היה ברור מהמחקר, כי ה’לקוחות’ של אזרחות קפריסאית ע”י תוכנית השקעה, היו מעוניינים בניידות חופשית בתוך האיחוד האירופי ואולי שנגן, ולאו דווקא בקשר עם הרפובליקה של קפריסין עצמה.
לעתים קרובות אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו את קלות הניידות הזו שניתנת לאירופאים עם דרכון אירופי – זה נראה לנו כמו משהו “נורמלי”, אבל מנקודת מבט סינית או רוסית זה שונה מאוד: זה כמעט אוטופי.
זו הסיבה שהם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לרכוש דרכון.
מעבר ליתרונות הכלכליים, האם תועדו מתחים חברתיים או תרבותיים שנבעו מזרם משתתפי התוכנית? אכן. הדאגה העיקרית של רבים מתושבי לימסול שראיינתי הייתה אקולוגית וקשורה לאיכות החיים בסביבה העירונית שלהם. הם חשבו ש”מגדלי הדרכונים” שנבנו כדי לשרת את תוכנית האזרחות באמצעות השקעה גורמים למספר בעיות סביבתיות ועירוניות, מאסתטיות ועד מעשיות.
תוסיפו לזה את ההשפעה המשמעותית על מחירי השכירות הגבוהים שחווים תושבי לימסול, המושפעים מהשלכות התוכנית ומערכת offshoring שלה.
עם זאת, לדעתי, לא רק תוכנית האזרחות באמצעות השקעות אשמה בכל זה, אלא רק קצה הקרחון של שירותי אופשור הניתנים לאליטות העולמיות, שכמובן מותירים חותם חברתי וסביבתי על האי ועל החברה שלו.
האם תוכניות אזרחות באמצעות השקעות מאתגרות עולם עפ”י מדינות לאום, או שהן למעשה מגדירות אותו מחדש כחריגים עבור מעטים פריווילגים? כמה חוקרים העוסקים בתופעה זו יטענו את הטענה הראשונה. לדבריהם, העולם מחולק ומפוצל באופן שרירותי על פי לאום, אבל אני מחזיק בדעה הפוכה, והפרק האחרון בספרי הוא ניתוח ברור מדוע זה חייב להיות כך.
בקצרה- הקרע בחברה הגלובלית הוא לא רק בין השתייכות לאומית, אלא גם בין מעמדות חברתיים.
המפגש הזה בין מעמד לאומה מייצר תוכניות אזרחות באמצעות השקעה- כטריק מצויין שעולם העסקים יצר כדי לשרת אנשי עסקים.
לשבח את התכנית הזו כמנגנון משחרר פירושו לעשות עוול לניתוח חברתי ממשי, שכן היא עיוורת לשסעים מעמדיים פנימיים בארצות המוצא – בין אם רוסיה או סין או אחרות – כמו גם עיוורת להנצחתה של מערכת מעמדית גלובלית שרק מחריפה על ידי אזרחות על ידי תוכניות השקעה.
אני מוכן לשנות את דעתי בנושא, אבל לעת עתה, לא קראתי תמיכה מדעית משכנעת לטובת תכניות מעין אלו. הספר שלי, הניתוח המעמיק היחיד של אזרחות באמצעות תוכניות השקעה, הוא עדות לכך.
יש הטוענים כי התוכנית, למרות פגמיה, הייתה נחוצה כדי להציל את כלכלת קפריסין לאחר המשבר של 2013. על סמך הממצאים שלך, מה דעתך? דעתי היא שעלינו להגדיר מהו “הכרחי”. יצרנו כלכלה שאינה בת-קיימא, המסתמכת על ניצול הסביבה (לא מעט באמצעות בנייה עודפת לקידום עסקי הנדל”ן והתיירות), ועל הפיכת האי למרכז שירותים פיננסיים מוגזם. אם אלה הם עיקרי הכלכלה, אז כן, התוכנית הופכת ל”הכרחית”, עם תזרים מזומנים מהיר, במערכת מזוייפת שקרסה בכישלון של 2013.
פרק שלם בספרי מספק חקירת עומק על הכלכלה הקפריסאית מאז שנות התשעים. למיטב ידיעתי, לא קיים ספר נוסף שבוחן את ההיסטוריה הכלכלית הקרובה של קפריסין, וחוקר את מרכיב האוף-שורינג שלה.
במבט קדימה, איך אתה רואה את עתיד האזרחות באמצעות תוכניות השקעה ברחבי העולם? אני חושב שהם כנראה יפרחו ויתפשטו. אנחנו חיים בעידן שבו הקפיטליזם מתרחב ומעמיק. השוק מגיע יותר ויותר ליותר ויותר היבטים של חיי אדם שהיינו בטוחים שלעולם לא יגיע אליהם: מזמן פנוי וחשיבה אישית, דרך חדשות ובידור, ועד שירותי בריאות.